מדיטציה ,מאמרים , כתבות
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר   גרסת הדפסה
זיכוך הרצון

אם נתבונן בחיינו נגלה כי לכל אחת מאיתנו יש איזה רצון מסוים שאנחנו לא מצליחות להגשים. משאלה שמה שאנחנו לא עושות לא מתממשת ובגללה, רק בגללה, אנחנו חיות בתחושה של תסכול, כאב ורחמים עצמיים, כי הלוא, אם רק הייתי מקבלת את מה שאני רוצה יכולתי להיות ממש ממש מאושרת.

כמה פעמים שמעתן את עצמכן אומרות: כן אני ממש רוצה ומה שאני לא עושה אני לא מצליחה. כבר שנים שאני עובדת בכל כוחי ומשקיעה את כל המאמצים כדי להגשים ולמלא את הרצון שלי אבל הגורל מתעמר בי, המזל לא לצדי וההוכחה לכך שאחרי כל כך הרבה שנים של ניסיונות בלתי פוסקים אני נמצאת בדיוק באותו מקום...

בואו ניקח רגע דוגמא כדי להפוך את הכל למוחשי יותר בחיינו. נניח שקצתי בעבודה שלי ואני רוצה להחליף מקום, מקצוע, משכורת. החלטתי שהגיע זמני לפרנס את עצמי בכבוד וליהנות ממה שאני עושה במקום להמשיך וללכת כל יום לאותו מקום עבודה שאני סובלת בו כבר פרק זמן ארוך.

כולנו נסכים מייד שזו שאיפה לגיטימית ושקרוב לודאי אין קושי מיוחד להגשים אותה, רוב האנשים בעולם הלוא מוצאים עבודה כשהם מחפשים אותה. אבל הנה הזמן חולף ואני מנסה כל פעם ללכת לראיונות עבודה, אני מנסה כל פעם למצוא משהו שיתאים לי אבל שום דבר לא מסתדר. תמיד יש משהו שעומד בדרכי ולא מאפשר לי להגשים את רצוני, תמיד קורה משהו שמונע ממני, תמיד מישהי אחרת מקבלת את המשרה שלי...

כל מי שעומד מבחוץ ושומע את הסיפור שלי, רואה את המאמצים שאני משקיעה, יגיד כמובן שזה חוסר מזל, היא ממש רוצה עבודה חדשה ולא משנה מה היא עושה וכמה היא מתאמצת היא לא מצליחה. כל מי שמכיר אותי, יצטרף כמובן, לחגיגת הרחמים העצמיים שלי ואני אהיה בטוחה ומשוכנעת לגמרי, שזה פשוט לא תלוי בי, זה מצב העניינים האובייקטיבי לחלוטין.

המקום הזה שכל כך מוכר לכולנו, לכל אחת מעולמה הפרטי ולא משנה מה הרצון הספציפי, הוא אחת מהמלכודות החביבות ביותר על ההכרה שלנו. נכנה אותה תסמונת "רוצה ואין לי". זהו אחד המקומות שמספקים הזנה נפלאה ובלתי פוסקת להכרה שלנו, כמו גם אישור ואישוש של עולם האמונות שלה. זהו מקום משתק, קורבני וחסר אונים שכולנו אוהבות מאד לשכשך בו, במיוחד שהוא מול מציאות, שהיא לכאורה לחלוטין לא בשליטתנו, אנחנו הרי עשינו הכל.

מול המצב הכואב הזה, נראה שהעבודה הרוחנית שעלינו לעשות, היא לוותר, להשלים עם המציאות, שמה לעשות הפעם פשוט לא אקבל את מה שאני כל כך רוצה. אלא מאי, הצעד הזה כשהוא נעשה מן המקום הזה, רק מוביל לקורבנות גדולה יותר ולהדחקה של הבעיה במקום לפתרונה. מאחר שהוויתור על הרצון שלי הוא ויתור על פני השטח בלבד ומאחר שלא פתרתי עדיין את הדפוס ההכרתי שהיה עלי לראות, כל מה שאני משיגה הוא רק תסכול גדול יותר. אז לפני שאנחנו נחפזות להיות כל כך רוחניות ולוותר על רצוננו, כי צריך לקבל בהשלמה את מה שהחיים מזמנים, יש צעד קודם אחד חשוב והכרחי שנקרא לו זיכוך הרצון.

הדבר הראשון שיש לבדוק מול מקום שכזה בחיי הוא מה אני באמת רוצה, במקום להמשיך ולחזור על אותה מנטרה שחוקה. עלי לבחון האם על הרצון שלי לא תלויים עוד דברים רבים שעדיין לא עלו למודעות ולכן מייצרים קונפליקט פנימי ועמדה דואלית של רוצה ולא רוצה בו זמנית.

אם נחזור לדוגמא שבחרנו קודם, מה שעלי לעשות כעת הוא לבחון את מערכת האמונות והדעות שיש לי על היקום, על החיים, על האנשים וכמובן על עצמי, כדי שאוכל לראות מה בתוכי מונע ממני להשיג את המטרה אליה אני נכספת. אני מתבוננת פנימה ורואה את הדפוסים ההכרתיים שלי, כמו: שאינני מאמינה שאני באמת מסוגלת לפרנס את עצמי ולא רוצה להתמודד עם כשלון אפשרי. או שאני לא מאמינה שאני ראויה לחיות חיים של הגשמה וסיפוק. או שאני מאמינה שעבודה היא כורח המציאות ושחייבים לעבוד קשה כדי להתפרנס וזה חוסר אחריות מצדי לחפש לעצמי עבודה מספקת, כשיש לי משפחה לפרנס... ואפשר להמשיך ולהמשיך.

בסופו של דבר מה שעלינו לראות היא שקיימת תבנית כפולה של רצונות סותרים. דואליות שאינה מאפשרת לנו להשיג את מה שאנחנו חוזרות וטוענות שזה מה שאנו רוצות, כי בדיוק באותה נשימה, באופן לא מודע, אנחנו אומרות לא.

התבנית ההכרתית הזו, כל עוד היא איננה מודעת, היא מסוג הדברים שמעניקים לנו סיפוק נהדר בצורה של רחמים עצמיים על מר גורלנו. היא מביאה אותנו באחת לביצה הקורבנית ומאפשרת לנו לשכשך במימיה וליהנות מרחמיה של הסביבה, שלא מבינה איך איתרע מזלנו כל כך.

אבל זה כמובן לא הכל, מלבד אמפטיה, רחמים עצמיים וקורבנות אנחנו "מרוויחות" את הדבר החשוב ביותר להכרה שלנו והוא האפשרות להיוותר בבורות מסירת האחריות ולא לטפל בדפוסים ובאמונות ההכרתיות שלנו. בדרך זו אנחנו פותרות את עצמנו מאחריות לחיינו ולמצבנו ומהתבוננות כנה ולעיתים לא נעימה על עצמנו. למשנתנו אנחנו הלוא את שלנו עשינו ועושות כל הזמן, אלא שכל העשייה שלנו, בצורה לא מודעת, מכוונת לדבר אחד בלבד והוא להמשיך ולהנציח את המצב הקיים.

אבל גם זה עוד לא הכל. כאשר אני נמצאת שבויה בתוך הסרט של החיים שלי הרבה זמן אני מפתחת הצמדות חדשה ומעניינית. הצמדות לכישלון. כל כך הרבה שנים טענתי בחום והיו לי כל ההצדקות וההוכחות שאני לא יכולה, שאני לא מצליחה, שפשוט אי אפשר אחרת זה המצב. חזרתי והוכחתי לעצמי את צדקתי אינספור פעמים ואני לחלוטין משוכנעת שאני באמת נורא נורא רוצה לשנות את חיי ולהפסיק לסבול, אבל אין מה לעשות זה גורלי המר ועלי להשלים אתו כיאה לרוחנית שכמוני.

הדפוס שנולד מתוך מצב העניינים הזה הוא דפוס שנקרא לו "דפוס המהמרת". אני השקעתי כל כך הרבה שנים בכיוון אחד, מוכיחה לעצמי חזור והוכח שאלו החיים ולא אני, שאם אני עכשיו ארשה לעצמי לשנות ולהשתנות, ההכרה שלי ישר תקפוץ ותכריז שאני וכל העבר שלי כישלון אחד גדול. שבזבזתי את חיי נצמדת לדרך שגויה, לא מסוגלת לראות בכלל שאני טועה ולכן אין לי ממילא שום סיכוי להצליח לשנות משהו, כי אני הרי לוזרית גמורה. מפחד מהתמונה שההכרה שלי מציירת, כמו כל מהמר, שכבר הפסיד את כל מה שהיה לו, אני אמשיך להמר בסיבוב הבא, גם אם אשאר חסרת כל, העיקר להימנע מלהודות באזני עצמי שהדרך שלי לא נכונה, שאפשר וכדאי לי אחרת.

אז ראינו את הכוחות השונים הפועלים בהיחבא מאחורי המשפט של "אני רוצה ולא מצליח לי" ואני מזמינה כל אחת מכן, החל מרגע זה ואילך, לקחת אחריות בלי פחד מתוך מחויבות לאמת ומתוך אהבה לעצמה לבדוק את הדפוס הזה בחייה. על כל אחת מאתנו לעשות חקירה פנימית עמוקה וכנה על מנת לזהות את כל "האני לא רוצה החבוי", שיושב אצלנו בצמוד לאני רוצה. ברגע שאני הופכת מודעת לכוחות ההכרתיים שפועלים בתוכי אני יכולה להתחיל ולעשות את עבודתי על מנת להשתחרר מהם. על מנת לאתר את השורש של המצוקה או הדפוס ולהביא ריפוי למקום הזה. ואז הפלא ופלא, כבמטה קסמים, פתאום מה שרציתי כל השנים, הופך אפשרי.

אז בכל פעם שאתן שומעות את עצמכן מספרות לכן או לעולם שאתן רוצות אבל זה לא קורה לכן, לפני שאתן קופצות לאחת משתי העמדות השכיחות, הקורבנות או האגו הרוחני. תביטו טוב טוב פנימה ותבדקו בכנות ומתוך מחויבות לאמת, האם הרצון שלכן נקי, האם לא יושבים שם עוד רצונות סותרים ואמונות משתקות והפוכות שאינם מאפשרים את הגשמת הרצון.

חשוב להבין ולדעת שאחד הכוחות הכי חזקים שניתנו לנו ופועלים על מנת לקדם אותנו בדרך הרוחנית שלנו ובחיים בכלל, הוא כוח הרצון. עם רצון ממוקד ומזוכך ולא בכדי קוראים לזה כוח רצון, אנחנו יכולות להגיע עד לפסגות המוארות של עצמיותנו. כשאנו יודעות מה אנו רוצות ורוצות זאת בעצמה ובכנות אנחנו יכולות לחצות את מדבריות ההכרה שלנו, להתיר את סבך האשליה ולהגיע לחיות את האמת שלנו.

כשאני מגיעה למקום שבו אני רוצה באמת שלי בעצמה ובבהירות, אני יכולה להתעלות מעל שלל הרצונות וההיצמדויות, שתת המודע שלי מכיל ומנהלים את חיי כמו בסרט, ולהיות מסוגלת להקשיב ללב שלי ולגייס את אומץ הלב הדרוש כדי לחיות את החיים שכמיהת הלב שלי מבקשת.

לכן, על כל מי שחפצות לחיות את החיים שהן ראויות לחיות, ללמוד ולתרגל זיכוך וטיהור של הרצון שלנו על מנת שנוכל להשיג את המטרות האמיתיות והנעלות שהחיים מאפשרים לנו. אין זה מספיק לטפח ולחזק את כוח הרצון שלנו, יש גם לזכך ולמקד אותו, כדי שנוכל להתקדם בצעדים בטוחים קדימה ולא צעד קדימה וצעד אחורה בהתאם לרצונות השונים שדרים בתוכנו בכפיפה אחת.

רצון כן, מזוכך, ממוקד ועצמתי מאפשר לנו להגיע להגשמה של כמיהת הלב העמוקה ביותר שלנו ולחיות את החיים שאנו חפצות בהם בעמקי נשמתנו. עלינו לשמור על הרצון שלנו להזין ולטפח אותו כל הזמן כמו תינוק שאנחנו מגדלות ומזינות אותו כדי שיוכל לצעוד בזכות עצמו. באתו אופן ככל שנטפח את הרצון שלנו כך הוא יוכל לשאת אותנו על כנפיו עמוק יותר וקרוב יותר אל עבר החיים שאנחנו רוצות לחיות.

אז תבחנו את הרצון שלכם, העלו אתו למודעות, כוונו אותו למטרה נעלה, מקדו אותו, זככו אותו עד שרצונכם יהפוך להיות אחד עם כמיהת הלב העמוקה ביותר שלכן. כי כשאני ואני רוצות את אותו הדבר עצמו הסתיימה הדואליות והדרך הסלולה שלנו לעבר עצמנו הולכת ונפרשת לרגלנו ברורה מתמיד.



מאת:חגית מרום   
דוא"ל:לחצו כאן לשליחת אימייל
קישור לאתר:Http://hagit-marom.com
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר גרסת הדפסה
חזרה לעמוד