מדיטציה ,מאמרים , כתבות
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר   גרסת הדפסה
רגע של טעםטעם החיים, טעם לחיים



מה הטעם לחיי? מה הדבר שבשבילו הכל שווה ובלעדיו כלום לא שווה?

במה אבחר היום? לפחד ולסגת או להיבהל קדימה? להאטם ולסגור את הלב או לאהוב? במה אני באמת בוחרת בחיי?



להיות פקידה של החיים



מכירים את התחושה שהחיים עוברים על יד? שכלום לא נוגע בכם? שהכל תפל?

מרגישים לפעמים שמרוב משימות שכחתם מי אתם ומה אתם אוהבים?

פעמים רבות אני מוצאת את עצמי הופכת להיות פקידה של חיי. לקום בבוקר, לצחצח שיניים לי ולילדים, להכין ארוחת בוקר, סנדביץ לגן, להלביש ילד ועוד ילד, להתלבש, להסיע לגנים, לעשות קניות, לנקות את הבית, להכין אוכל, לעבוד, לעשות טלפונים, מחשב, כביסה, לאסוף ילדים, ארוחת צהריים, לנקות כלים... הרשימה עוד ארוכה ומתישה ובקלות צובעת את כל החיים בצבע אחד. יום ועוד יום ש"הכל בסדר" אבל בפנים אין שימחה ואין אהבה ואין תחושה של טעם ומשמעות.



לעצור את הגלגל



כדי לעצור את הגלגל צריך קודם כל להכיר בכך שהפכת להיות פקיד\ה. שלא טוב לך.

ההכרה הזאת דורשת הרבה אומץ. זה לא פשוט לעצור את הגלגל. יש לזה השפעה על הרבה אנשים בחיינו. יש לזה השפעה על הרבה בחירות ודברים שחשבנו בתוכנו.

כדי להצליח לעשות את העצירה הזאת צריך סיבה טובה. סיבה ממש טובה.

הסיבה היא מאוד אישית, מאוד אנושית.

מאוד קל להמשיך עוד ועוד בגלגל הענק של החיים שלנו. המסלול ידוע ומוכר וגם נותן תחושת בטחון אשלייתית. השאלה היא מה באמת חשוב לי? במה אני בוחרת?

אין טוב או רע. אין תשובה "נכונה". בדרך כלל רובנו נעצור את הגלגל רק כשאין כבר ברירה.

כשהכאב כבר בלתי נסבל. כשמשהו דרסטי מתרחש בחיינו או בחיי אהובינו. תאונה, מוות ומחלות מאפשרים הרבה פעמים את העצירה הזאת. הרבה יותר קשה לעצור מתוך בחירה.



להסכים לחוסר וודאות



כשהגלגל נעצר, האינסטינקט של רובנו הוא לחפש קרקע מוכרת, משהו שאפשר לאחוז בו. זה מפחיד. זה לא נעים. זה לא נוח. ההסכמה לשהות במקום הזה, רק לרגע לא להתגייס כדי "לתקן" הכל ולהחזיר הכל למקום היא לא פשוטה. המרחב הלא נוח הזה הוא בדיוק מה שמאפשר שינוי. מה שנראה כסוף יכול להתגלות כפתח הגדול ביותר בחיי.

מתוך מרחב חוסר הוודאות יש פתח אל האינסוף ומעבר לו. זה המקום בו היצירתיות וההשראה מקבלות כנפיים. זה המקום בו גם יש מפגש ישיר עם הכאב ופתח לריפוי שלו. הנטייה הראשונה היא הרצון לסלק את הכאב. להעלים אותו. כמו בלידה, הכאב בא לאפשר לחיים לצאת מתוכנו. במה נבחר כשנרד מהגלגל? לתת לפחד לגרום לנו לסגת לאחור או שניבהל קדימה?



לעשות שינוי



יש דלת שנפתחת היום ובכל יום בחיינו, מזמינה ומאפשרת לעשות צעד מהבלתי אפשרי אל האפשרי, לעשות שינוי אמיתי בחיים. אז במה תבחר היום? ומחר? ובשארית החיים? מה הטעם לחייך? הטעם שבשבילו הכל שווה ובלעדיו כלום לא שווה?

כשהטעם ברור, כל שינוי אפשרי. הטעם הוא הנר שיכול להוביל אותך בכל מקום, חשוך ככל שיהיה. הטעם הוא הזיכרון שמחבר אותך בחיבור ישיר לליבך ומתוך ליבך אל נשמתך. הטעם הוא שהופך את החיים מחיי פקידות תפלים לחיים מלאי עוצמה ומשמעות. הטעם הוא שנותן את הפתח למי שאת\ה באמת להיות בעולם ולהביא את מתנותייך.



איך למצוא את הטעם?



אחד הפתחים העיקריים לדעת מה הטעם הוא הכאב. השאלה הראשונה היא- מה מכאיב לך? למה את\ה לא מוכן יותר? השאלה הזאת שינתה את חיי ללא היכר. כשעצרתי את הגלגל של חיי והסכמתי באמת לשאול את השאלות האלה, הכל התחיל להשתנות. הסכמתי לראות בעיניים פקוחות את האשליות שהתקיימו בחיי. הסכמתי לראות איפה אני לא אוהבת. הסכמתי לשהות עם הכאב האדיר שליווה את חיי ולבקש עזרה. הסכמתי באומץ גדול להיכנס אל הכאב ולרפא. שם, בתוך חוסר וודאות וכאוס שמילא את חיי, גיליתי את הטעם. מאז ועד היום, בכל פעם שאני פוגשת קושי בחיי, יש חוט שמקשר אותי בחזרה אל ליבי ונשמתי. יש בית בתוכי אליו אני תמיד יכולה לחזור. בכל פעם מחדש אני עומדת אל מול הבחירה הזאת ושוב שואלת- בשביל מה? בשביל מה הכל שווה?

השאלה הזאת לוקחת אותי למסע פנימי ועמוק בו אני פוגשת את כל חלקיי- מצד אחד את הילדה הכואבת שוויתרה על האפשרות להיות כל מי שהיא בעולם ומצד שני הנשמה האדירה שאני שבאה לפה כדי להיות ביחד, לאהוב ולרפא. אני יושבת ורואה את האנושיות שבי, את הכאב והשבריריות לצד האינסופיות והעוצמה האדירה של נשמתי. אני מחבקת את שתיהן. את הקטנה והגדולה שאני. אני הבית של כל חלקיי, מהאנושי והקטן ביותר ועד לאלוהי והגדול ביותר ויש לי בחירה. אני בוחרת איזה חלק בי יוביל את חיי.



טעם החיים



מה הטעם שלך? לצחוק? לאהוב? להיות בקרבה? להאמין באמונה שלמה בעצמך? לרפא? מה הדבר שאם הוא יהיה קיים אז הכל שווה?

עבורי הטעם הוא לאהוב. לאהוב באמת, להיות הכי קרובה שרק אפשר עד שהלב שלי נמס מרוב אהבה. כשאני אוהבת אז הכל נהיה חי, אני נהיית חיה. בלי הדבר הזה שמתקיים בחיי, כלום לא שווה. הכל נהיה תפל. בלי האהבה המוחשית הזאת אני רחוקה. רחוקה מעצמי, רחוקה מילדיי, רחוקה מכל מי ומה שחשוב לי בחיי. בכל פעם מחדש אני עוצרת ושואלת "מה באמת חשוב לי עכשיו?" השאלה הזאת מאפשרת לי לבחור לוותר על הרבה דברים שחשבתי, על הרבה רעיונות ומסקנות ושוב ושוב לפגוש את עצמי ואת מי שאיתי. כשאני יודעת מה הטעם, אני נותנת את מתנותיי בנדיבות לעולם, מביאה את כל כולי וחיי הופכים לביטוי מלא של מי שאני באמת. הטעם מאפשר לי לדעת מה מקור הכוח שלי. כשאני יודעת מה מקור הכוח שלי, הכל נהיה אפשרי. כל פצע שקיים ניתן לריפוי. כל קיר יכול להפוך לדלת פתוחה.



רות לונה לב-מלווה אנשים בתהליכי צמיחה ושינוי, מרפאה אינטואטיבית, מתמחה בליווי הריון,לידה והנקה. אמא לזוהר ואלייה. אשה במסעה בחיים.
מאת:רות לונה לב  
דוא"ל:לחצו כאן לשליחת אימייל
קישור לאתר:Http://www.rutlev.com
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר גרסת הדפסה
חזרה לעמוד