מדיטציה ,מאמרים , כתבות
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר   גרסת הדפסה
איך לשנות בלי לשנות כלום





רבנו אתמול.. גפרור קטן הצית הכל וגרם להתלקחות גדולה.


כל אחד מתבצר בעמדתו. לא רוצה לשמוע, לא מוכן להקשיב.


ראשי לא מוצא מנוח, מנתח חזור ושוב את הדברים.. אני לא רוצה להיות עם כל זה לבד.


ידי מגששת לעבר הטלפון הנייד.. אך רגע לפני משהו בי עוצר, מבקש לשאול: למה באמת אני זקוקה עכשיו?


שיגידו לי "יהיה בסדר" בקול מרגיע של נביא חכם? שיזכירו לי לקחת הכל בפרופורציות כי יש צרות גדולות יותר?אולי שיציידו אותי במשפט מעודד כמו "הכל קורה לטובה"? אבל איך אסביר שבתוכי הכל קורה לרעה?


להגיד לעצמי: "זה לא בסדר" – אני יודעת מצויין לבד. להצליף בעצמי עם שוט הביקורת – זה הרגל מוכר. לדחוק בעצמי להשתנות – גם את זה אני מכירה היטב.


אני יודעת בוודאות שאני זקוקה למשהו, אך כרגע הוא מונח לפני מכוסה בערפל כבד.


אני מוותרת על הטלפון ומחליטה לפנות פנימה אל עצמי - להתמקד.


. שיטת ההתמקדות מבוססת על הקשבה לתחושות גופניות שמתעוררות בתגובה למצבים בחיים.


התחושות הפנימיות הן דרכו של הגוף להעביר לנו ידע עמוק וחבוי לגבי המצב, לגבי עצמנו.


אני לוקחת נשימה עמוקה.. מעבירה בהדרגה את תשומת הלב שלי אל האזור הפנימי של גופי


ואז בודקת בתוכי - למה אני זקוקה עכשיו? יש בזה משהו נעים..אני חשה את גופי המכווץ מתרכך רק מעצם ההסכמה להקשיב לו. אני שמה לב לראשי העמוס והקודח. מסכימה להתבונן בו לרגע. לפתע הוא נראה לי כמו ילד מרדן שלא רוצה שישנו אותו ויחליטו לו מה להיות. אז אני לא. רק נותנת לו להיות ככה. כמו שהוא.


אני ממשיכה לחוש את גופי ושמה לב לעלבון שתקוע כמו גולה בגרוני. הוא מסתכל עלי בפליאה על שאני עוצרת להבחין בו מבלי להאבק בו בנחישות, כהרגלי.


באזור הבטן מתבצר לו כעס.. מהול בתסכול.. זה כמו מערבולת חזקה...


אני נזכרת בניסיונתי העיקשים לשנות אותו, וחושבת לעצמי שגם הוא, בדיוק כמוני, לא רוצה שישנו אותו למשהו אחר,שהוא לא הוא באמת.. אז אני נותנת לו אישור להיות שם, בדיוק ככה.


משהו מתרכך בתוכי... לדמעות יש מקום לעשות את דרכן החוצה, כמו שהן רוצות...


אני חשה את ראשי שלפני רגע היה עמוס וקודח, נרגע מעט. עכשיו הוא מאוורר יותר.


נשימה עמוקה.. יש מקום לאוויר חדש להיכנס..עם האוויר החדש מגיעה גם תובנה עמוקה ממעמקי הבטן:


זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו! שרק יקשיבו לי ויאפשרו לי להיות בדיוק ככה.


בלי לנסות להרגיע או "להוציא אותי מזה".. בלי לתת לי פתרונות.


תחושת הקלה מתפשטת בגופי.. אנחת רווחה נפלטת מגרוני...


אני מודה לגופי הנבון, ולשיטת ההתמקדות שהחזירה אותי אליו.








" כשאני מבקש להקשיב לי ואתה חושב שעליך לפתור את בעיותי


אתה מאכזב אותי.


אולם כשאתה מקבל כעובדה פשוטה שאני מרגיש את מה שאני מרגיש


אז אינני צריך לשכנע אותך


ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי.


אז צצות מאליהן התשובות


ברורות ונהירות


ואני איני זקוק כלל לעצות


כי אני – אני".


(קרל רוג'רס)

מאת:חמוטל שפיצר  
דוא"ל:לחצו כאן לשליחת אימייל
קישור לאתר:Http://www.hamutlfocusing.co.il
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר גרסת הדפסה
חזרה לעמוד