מדיטציה ,מאמרים , כתבות
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר   גרסת הדפסה
פרחשירה מקודשת ככלי לריפוי והתפתחות רוחנית.

כשאני שר הלב שלי נפתח. זו הסיבה לכל מה שאני עושה. לב פתוח ואוהב, ללא תנאי. זו שאיפה גבוהה, החיים מזכירים לי פעם אחרי פעם, ובכל זאת יש רגעי חסד מהאגדות. רגעים כאלה באים פעם בחיים- משפט ששמעתי כמה פעמים.. פעם בחיים. פעם אחת ארוכה ולא נגמרת.. מלא חסד שנשפך עליי בכל רגע נתון. והבחירה: בוחר לאסוף את החסד אל ליבי ולתת לו פשוט להיות.

אח"כ באים החיים ו"מזכירים" לי שהחיים זה לא פיקניק. אז מה? כל עוד שרתי, הייתה חגיגה גדולה! והחגיגה הזו נמשכת ומתנגנת בתוכי כשאני עובד או הולך ברחוב, לפעמים כשאני יושב באוטובוס או ברכבת.. פתאום השירה נובעת מבפנים.. היא נשמעת לי בראש ואני, אני מתמסר. רגעי חסד שאני רוצה להתבשם בהם. להתמלא בהשראה כדיי להמשיך וליצור.

כשהגוף שלי בתנועה, אני שומע מוזיקה.. צלילים דקים וגבוהים בתוכי.. צלילי מלאכים שאוזן אדם לא רגילה לשמוע.. ואז בהירות שעולה מההכרה.. וההכרה בכך שזוהי נשמתי. זה בא מתוך ליבי. ואני מקשיב ומתרווח.. ושוב יכול לנשום להודות על החיים. ואז ברגע הבא, כאילו לא קרה, אני חוזר לרחש העלים שנדרסים תחת רגליים ממהרות.. לרגע הבא, למי שאפגוש ולמה שאעשה, ואז מחשבה מטרידה, ודאגה.. ושוב במהירות, מתארגנות להם המחשבות בראשי כמו גדוד מסודר, ואני אנווט, ו-אני יודע!, ו- זה שלי!... ואז, כשכבר נגמרת הנשימה, כשהשרירים אומרים לי להירגע.. אז השקט של הנשימה מכניס אותי פנימה ושוב אל אותו הצליל שמתנגן. והוא הצליל שתמיד אני שומע. צליל הנשמה. והיא קוראת ומזכירה לבוא קרוב יותר אליה כדי לדעת את האמת. את הרצון האמיתי שלי , את היותי, את ייעודי. וזה רק עוד רגע אחד ומשם אל המרחב.. ועוד יום עובר, ויש שינה, ואז קימה.. וזה ממשיך.

צליל הוא אנרגיה. אנרגיה של ברכה-מביאה ברכה. אנרגיה של קושי- מביאה אותו. כשאני שר, ושירה היא יצירה.. בכל צורה, אני מכוון את עצמי אל הרצון המקומי. את מה שאבקש שיקרה לי עכשיו. כשאני שר ולא מתוך רצון של כוונה, האנרגיה תוביל אותי לאן שהרוח נושבת.. וזה נעים מאוד, ולפעמים פחות.. זה תלוי מצב וכוונה. בשבילי, שירה שבאה מאהבה לבורא ולבריאה, ולא משנה מאיזו מסורת היא מגיעה, מדגישה את הקשר שלי אל עצמי. אל חווית המציאות שלי בדרך הכי שמחה ורגועה שאוכל.

דרך שירת מנטרות, הודיות או יהודיות, אני חש חיבור למשהו ראשוני, למשהו שנובע עמוק מתוכי. ובזמן שהשירה צפה בי, אני רפוי, אני פתוח לתת ולקבל. אני שוב ילד. אני מרגיש אמיתי.


מאת:רון פז נראיין ג'יוטי  
דוא"ל:לחצו כאן לשליחת אימייל
קישור לאתר:http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=21986
מאמר קודם מאמר הבא
שלח לחבר גרסת הדפסה
חזרה לעמוד